שירה: ליאור לייבל גיטרה חשמלית: אייל וייס בס: דותן ירושלמי תופים: שלומי אורון הנה זה מגיע, לראשונה אחרי שנים של נגינה עם כל מיני נגנים כאלה ואחרים אני מרגיש שיש כאן משהו, יש חשמל באוויר, יש חיבור, יש להקה. אנחנו נפגשים לנגן פעם ולפעמיים פעמיים בשבוע בחדרי חזרות אך אני על בשרי הבנתי שיותר מידי זמן להיות סגור מתחת האדמה ולנגן את אותם השירים ללא מטרה ברורה יכול להוריד את המוטיבציה בשלב מסויים ולעייף את הנגנים ולכן הצלחתי לקבוע לנו הופעה בקמלוט תל אביב כך שיש לנו מטרה ברורה ודד ליין ברור ויש סיבה להתאמץ להתאמן ולהתחדד. הרי לא נרצה נרצה להביך את עצמנו מול קהל.
קמלוט תל אביב היה מקום קטן יחסית ( 100 איש בלחץ נכנסים שם ) אך מוסד מאוד מוכר בנוף התל אביבי שבו הופיעו כל להקות הרוק של התקופה ועכשיו גם מחליפי הפנים.
לא היה לנו הרבה שירים בטח לא להופעה מלאה אבל בכל זאת הלכנו על זה רק בכדי לטעום את הבמה והאנדרנלין והכי חשוב הגיבוש הלהקתי.
אז באחד הערבים עלינו לבמה כאשר המקום מלא בחברים שבאו לפרגן ולהתרשם מבני כיתתם (לשעבר ) עולים לבמה ונותנים בראש או לפחות מנסים.
מכיון שלא היה לנו הרבה שירים והיה צריך למלא את זמן ההופעה הזמנתי את אחי הגדול אבי שיעלה ויתן כמה משיריו עם האקוטסית לפניינו ויחשוף את כישרונו וזה לא רק היה בכדי למשוך זמן, נהנתי לפרגן ולהחזיר לו מעט מהכל כך הרבה שהוא נתן לי בתחום.
אין הרבה מה לספר, עלינו ניגנו בערך 6 שירים שבינהם היה ניתן למצוא את השירים, "אלף נשמות", "מישהו אחר", "כל היום הולך", "תביא את הים, ועוד כמה שאני כבר לא זוכר. ניגנו מהר, ניגנו מדוייק, סיפרתי כמה בדיחות בין השירים, היינו רזים היינו יפים סיימנו קיבלנו מחיאות כפיים והרגשנו טוב.
שקל לא נכנס לנו לארנק מההופעה הזו אבל הלב הרוויח מיליונים ואני ששרתי לכולם שרתי קצת יותר "לבלתי מושגת" של בית ספר שישבה בשורה הראשונה והיתה כל כך יפה, אולי היא תחשוב עלי? אולי עכשיו היא תיראה אותי? שאלתי את עצמי ולא עניתי.
ההופעה הסתיימה ויצאנו לרחוב הקר, הבנתי כמה חשוב היה לקבוע לנו את ההופעה הראשונה ולתת לנו מטרה ועכשיו צריך מטרה חדשה, צריך להוציא אלבום. צריך לקבוע הקלטות. האם אנחנו מוכנים לכך?
Comments