לכוכבים יש קצב משלהם להסתדר וניראה שהם בשלב מסוים הסתדרו לקול המנגינה שלי.
שלומי אורון בחור נחמד ומתופף מצויין פנה אלי לאחר שראה את המודעה שתליתי במקרה ליד דירתו באבן גבירול אשר בתל אביב. החיבור היה מיידי כי גם הוא וגם אני גדלנו על אותם אומנים נפלאים בארץ ושרנו יחד את אותם שירים, ממש נוצרה שפה משותפת בניינו.
בועז שחורי שתפקד כגיטריסט עזב ובמקומו מוטי אחי הגיע למלא מקום רק בכדי לעזוב אחרי תקופה קצרה כשהוא מוריש לי טלפון של גיטריסט צעיר ומוכשר בשם אייל וייס.
אייל וייס היה בחור ביישן שלא מדבר הרבה אך נגינתו על הגיטרה הוכיחה את כישרונו הגדול לא רק כגיטריסט אלא גם כמעבד צעיר ומוכשר.
אחרון להצטרף היה דותן ירושלמי, בחור חביב, צייר מוכשר ובסיסט בחסד. הנגינה שלו היתה סוחפת, אני עד היום זוכר את תנועת הגוף החמודות שלו בזמן נגינתו, ראו שהוא נהנה מכל רגע וזה היה כיף גדול להרגיש את זה.
כולנו התחברנו מהר והיתה הרגשה טובה באוויר אבל איך נקרא לעצמנו? עד אז כל פעם שהוחלפו נגנים גם שינתי שמות להקה וכך עברתי בין גיגי והנמלים, לאולטרסאונד, גשם על קטשופ ומה עכשיו?
החלפת הנגנים הרבה פשוט גרמה לי להוציא 2 מילים פשוטות מפי "מחליפי הפנים" על שם הנגנים שלא האמינו בי ועזבו.
הלהקה שלי נולדה, בראש שלי יש הופעות, יש הקלטות, יש קליפים, יש עתיד, האם חלומות אכן יכולים להתגשם, או שהכל היה בולשיט של סרט דיסני מצויר עם פוקפורן זול?
ימים יגידו, יאלה לחדר החזרות יש לנו מה לעשות.
Comments